Vayedaber

Yoma

Daf 30a

אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. זֶה סִימָן. כָּל הַנִּיטָּל (מִבִּפְנִים) [מִבַּחוּץ] לְהִינָּתֵן (בַּחוּץ נִיתָּן) [בִּפְנִים 30a נִיטָּל] מִן הַסָּמוּךְ לִפְנִים. וְעָל הַיּוֹצֵא מִבִּפְנִים לְהִינָּתֵן בַּחוּץ נִיתָּן מִן הַסָּמוּךְ לִפְנִים.

Traduction

Voici quelques indications mnémotechniques, dit R. Yossé (concernant l’ordre à suivre pour le cérémonial du culte): tout ce qui sera pris de l’extérieur (203)Soit le charbon pour l'encens. pour être remis à l’intérieur sera pris du point le plus voisin de l’intérieur (à l’ouest de l’autel extérieur); ce qui sera enlevé de l’intérieur pour être placé au dehors (204)Par ex. le sang du taureau, ou l'encens qui accompagne le samedi les pains de proposition. sera remis au point le plus proche de l’intérieur (sur ce même côté ouest).

Pnei Moshe non traduit

א''ר יוסי זה סימן וכו'. תוספתא היא בפ''ג ושם הגירסא משובשת וגי' דהכא נכונה היא ומילתיה דר' יוסי לפרושי מתני' דסוף פ''ב דתמיד היא ואיידי דאיירי הכא בשירי דמים מייתי להא כדלקמן. דתנינן בסוף פ''ב דתמיד בררו משם עצי תאנה יפין לסדר מערכה שניה של קטרת מכנגד קרן מערבית דרומית משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות באומד חמש סאין גחלים ובשבת באומד שמונה סאים גחלים ששם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים כלומר בכל יום היו נותנים עצים באותה מערכה שניה של קטרת באומד חמשה סאים גחלים שמהם היה חותה לצורך הקטרת ובשבת שהיה צריך גחלים יותר לשני בזיכי לבונה שהיו מקטירים משבת לשבת על מזבח החיצון היו נותנים באומד שמונה סאים גחלים ומפרש ר' יוסי דמאיזה טעם היו מסדרים לאותה מערכה בקרן מערבית דרומית וקאמר מפני שזה הטעם של אותו הסימן שקבע לפי שכל הניטל מבחוץ להנתן בפנים והיינו הגחלים להקטיר עליהן הקטרת שהן ניטלין ממזבח החיצון להינתן בפנים של מזבח הזהב ולהקטיר עליהן:

ניטל מן הסמוך לפנים מצד המערב של החצון שהוא סמוך לפנים שהוא כלפי ההיכל שהוא במערבו של מזבח החיצון:

וכל היוצא מבפנים להינתן בחוץ. והן שני בזיכי לבונה של לחם הפנים שהן ניטלין ויוצאין מבפנים בכל שבת ולהינתן בחוץ להקטירן:

ניתן מן הסמוך לפנים. ניתנין הן על צד המערבי של מזבח החצון שהוא הסמוך לפנים:

רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי פְדָת. גְּחָלִים שֶׁבְּכָל יוֹם וְנֵר הָמַעֲרָבִי לְמֵידִין מִגְּחָלִים שֶׁלְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. וּשְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה לְמֵידִין מִשְּׁיֵרֵי דָמִים.

Traduction

R. Jérémie dit au nom de R. Pedath: pour les charbons de l’encens quotidien et le luminaire occidental, on tire la déduction des charbons à employer le jour du Kippour (faisant connaître les règles à observer); et pour les deux récipients d’encens (à déposer sur l’autel extérieur), on l’apprend par analogie avec ce qui est prescrit pour les restes de sang (qu’il faut verser de ce même côté).

Pnei Moshe non traduit

ר' ירמיה בשם ר' פדת וכו'. לפרש למילתיה דר' יוסי ולטעמיה קאמר דהא גופה מנלן שהגחלים שבכל יום נוטלין מצד המערבי של מזבח החצון אלא שהן למידין מגחלים של יה''כ דכתיב בהו ולקח מלא המחתה גחלי אש מלפני ה' והאי מלפני ה' דרשינן שהוא מעל מזבח החצון לצד מערב מדכתיב מלפני ה' איזהו מזבח שמקצתו לפני ה' ואין כולו לפני ה' הוי אומר זה מזבח החצון דאלו מזבח הפנימי כולו לפני ה' הוא ודרשינן נמי דלכתחלה צריך שיטול ממקום המזבח שהוא נגד פתח ההיכל והלכך נוטל מקרן מערבית דרומית ומשוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות שהוא נגד הפתח והשתא למדין הן גחלים שבכל יום מגחלים של יה''כ:

ונר המערבי. כלומר וכן לפני ה' דכתיב גבי נר המערבי ילפינן נמי מלפני ה' דכתיב גבי גחלים דיה''כ שהוא ממזבח החיצון שאין כולו לפני ה' וכדאמרן וה''ה לפני ה' דכתיב בנרות על נר המערבי קאמר דאותו לפני ה' אבל אין כולו לפני ה' וזהו כמ''ד דמזרח ומערב היו מונחין ואותו שהוא כלפי מערב לצד בית קדש הקדשים זהו הנקרא לפני ה' וכעין דדרשינן מלפני ה' הכתוב במזבח החצון הוא הדין לפני ה' הכתוב בנרות שהן בפנים בהיכל:

ושני בזיכי לבונה. שהן ניתנין על מזבח החיצון להקטירן ילפינן שנתנין הן לצד מערב משירי דמים הפנימים שכתוב בהן אשר פתח אהל מועד וכדפרישית במתני':

וְאֵ֣ת ׀ כָּל דַּ֣ם הַפָּ֗ר יִשְׁפֹּךְ֙. לְרַבּוֹת פָּר דַּם יוֹם הַכִּיפּוּרִים לִשְׁפִיכָה. וְלָמָּה לֹא אָמַר. וְשָׂעִיר. אָמַר רִבִּי מָנָא. בְּלֹא כָךְ אֵינוֹ זָקוּק לְהֵעָרוֹת. אַשְׁכַּחַת אֲמַר. וְאֵ֣ת ׀ כָּל דַּ֣ם הַפָּ֗ר יִשְׁפֹּךְ֙. לְרַבּוֹת דַּם פָּר יוֹם הַכִּיפּוּרִים וְשָׂעִיר לִשְׁפִיכָה.

Traduction

Comme il est écrit (Lv 4, 7): il versera tout le sang du taureau, etc., on y comprend celui du taureau sacrifié au jour du Kippour (205)B., Zevahim 52a.. Pourquoi, dans cette extension, n’est-il pas question aussi du bouc de ce même jour? C’est que, dit R. Mena, même sans cette remarque, le mélange est obligatoire (et le sang de bouc inclus). En effet, on trouve un enseignement où il est dit expressément: en raison du verset ''il répandra tout le sang'', en y joignant celui du bouc pour verser le reliquat au fond de l’autel.

Pnei Moshe non traduit

ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד. נאמר בפר כהן משיח ומשם למדנו ששירי דמים הפנימים נשפכין על יסוד מערבי ומדכתיב ואת כל דם הפר דרשינן לרבות דם פר יום הכפורים לשפיכה על היסוד מערבי דלא כתיב ביה בהדיא ומפר כהן המשיח הוא למד:

ולמה לא אמר. ג''כ ושעיר שהרי שירי דמו אף הן נשפכין לאותו יסוד:

אמר ר' מנא. וכי בלא כך אינו זקוק להערות ולערב אותן כדתנן לעיל עירה דם הפר לתוך דם השעיר וא''כ דם השעיר בכלל הוא:

אשכחת אמר. אשכחן חדא ברייתא דתני בהדיא לרבות דם הפר ודם השעיר של יה''כ לשפיכה ליסוד:

וְכִלָּה֙ מִכַּפֵּ֣ר אֶת הַקּוֹדֶשׁ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אִם כִּילָּה כִיפֵּר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אִם כִּיפֵּר כִּלָּה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַחֲלוֹקֶת בֵּינֵיהוֹן. מָאן דְּאָמַר. אִם כִּיפֵּר כִּלָּה. הַשְּׁייֵרִים מְעַכּבִין. מָאן דְּאָמַר. אִם כִּילָּה כִפֵּר. אֵין הַשְּׁייֵרִים מְעַכּבִין. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. מַשְׁמַעוּת בֵּינֵיהוֹן. מַה הַשְּׁייֵרִים מְעַכּבִין{) אֵין הַשְּׁייֵרִים מְעַכּבִין. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֵין הַשְּׁייֵרִים מְעַכּבִין. מַאי כְדוֹן. מָאן דְּאָמַר. אִם כִּלָּה כִיפֵּר. עוֹשֶׁמ אוֹתָן אַרְבַּע מַתָּנוֹת. מָאן דְּאָמַר. אִם כִּיפֵּר כִּלָּה. אֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָן אֶלָּא מַתָּנָה אַחַת.

Traduction

Il est écrit aussi (Lv 16, 20): lorsqu’il aura cessé de solliciter le pardon pour le sanctuaire. Selon les uns, dès la cessation du service, le pardon est obtenu; selon d’autres, c’est à l’inverse, après le pardon, qu’il cessait. Voici, dit R. Abahou au nom de R. Yohanan, sur quoi porte la discussion: d’après le premier avis, l’omission d’avoir versé le reste du sang s’opposera à la validité du cérémonial complet; d’après l’autre avis, cela ne forme pas un obstacle. R. Josué b. Levi dit que la divergence porte sur l’interprétation; mais la présence des reliquats (non encore versés) ne constitue pas un obstacle. C’est aussi l’avis de R. Simon au nom de R. Josué b. Levi. En quoi consiste alors la différence de l’interprétation? Le voici: selon le premier, le verset précise qu’il faut quatre aspersions différentes (en 4 places); d’après le second, il suffit de les confondre en une seule aspersion.

Pnei Moshe non traduit

אית תניי תני אם כילה כיפר וכו'. דכתיב וכלה מכפר את הקדש וגריס בתוספתא פ''ג אם כיפר כילה דברי ר''ע ר' יהודה אומר אם כילה כיפר ופליגי אמוראי במאי הוא דפליגי הני תנאי:

ר' אבהו וכו'. מחלוקת ביניהון לענין המעשה היא דפליגי:

דמ''ד אם כילה כיפר השיריים מעכבין ומ''ד אם כיפר כילה אין השיריים מעכבין. כצ''ל ובספרי הדפוס נתהפך בטעות. דמ''ד אם כילה הכל ואף שפיכת שיריים להיסוד הוא דכיפר דשיריים מעכבין הן ס''ל ומ''ד אם כיפר המתנות דכתיבי כבר כילה ואין השיריים מעכבין:

ר' יהושע בן לוי אמר. דלא פליגי אלא משמעות דורשין איכא בינייהו מר דריש ליה הכי ומר ניחא ליה למידרש כסדר המקרא וכלה וגו' אם כילה כיפר:

מן השיריים. כלומר אבל מענין השיריים לד''ה אין מעכבין. וכן אמר ר' סימון בשם ריב''ל דאין השיריים מעכבין:

מאי כדון. נהי דאמרת דלד''ה אין השיריים מעכבין ואין ביניהן אלא משמעות דורשין מ''מ טעמא בעי אמאי מר דריש לה הכי ומר דריש לה הכי:

מ''ד אם כילה כפר וכו'. כלומר היינו טעמא דשינוי דרש דהני תנאי דמאן דדריש אם כילה כפר ס''ל דהכתוב עושה אותן ארבע מתנות והיינו מתנה שעל בין הבדים ומתנה שעל הפרכת ומתנה שעל הקרנות של מזבח הזהב ומתנה שעל טהרו של מזבח הזהב הרי ארבע מתנות וזהו דקאמר אם כילה כל אותן ארבע מתנות האמורים בענין כיפר ואם לאו לא כיפר שאם חסר אחת מן המתנות לא עשה כלום ומאן דדריש אם כיפר כילה ס''ל דכל המתנות האמורות בענין אינו עושה אותן אלא מתנה אחת וכלומר שהן נחשבות כמתנה אחת ואם קיים מתנה אחת מהן כיפר וכלה ולכ''ע אין השיריים בכלל שאין אמורים באותה פרשה ואינן מעכבין:

Yoma

Daf 30b

תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. מָה אִם שְׁיֵרֵי חַטָּאת שֶׁאֵינָן מְכַפְּרִין נִיתָּנִין עַל הַיְּסוֹד. תְּחִילַּת עוֹלָה שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת אֵינוֹ דִין שֶׁתִּינָתֵן עַל הַיְּסוֹד. אָמַר לֹו רִבִּי עֲקִיבָה. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁיֵרֵי חַטָּאת שֶׁאֵינָן מְכַפְּרִין וְאֵינָן רְאוּיִין לְכַפֵּר נִיתָּנִין עַל הַיְּסוֹד. תְּחִילַּת עוֹלָה שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת וּרְאוּיָה לְכַפֵּר אֵינוֹ דִין שֶׁתִּינָתֵן עַל 30b הַיְּסוֹד. מָאן דְּאָמַר. אֵין מְכַפְּרִין. אֵין מְכַפְּרִין בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. הָא בְיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפְּרִין. מָאן דְּאָמַר. אֵינָן מְכַפְּרִין וְאֵינָן רְאוּיִים לְכַפֵּר אֵין מְכַפְּרִין לֹא בְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא בְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. מַה נָן קַייָמִין. אִם לְמִצְוָה. מִצְוָה לִיתֵּן עַל הַיְּסוֹד. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לְמִצְוָה תְּנֵיהוּ עִנְייָן לְעִיכּוּב.

Traduction

On a enseigné que R. Ismaël dit (206)B., ibid.: si le reste de sang du sacrifice expiatoire, qui n’influe pas sur le pardon, doit être versé au fondement de l’autel, à plus forte raison celui de l’holocauste, qui importe au pardon, devra y être versé. Non, dit R. aqiba, il y a deux distinctions: le premier ne provoque pas le pardon et ne peut pas y être apte, tandis que le second suscite le pardon et y est apte. Selon le premier avis, ce reste de sang n’influe pas sur le pardon aux jours ordinaires de l’année, mais il a cette même aptitude le Kippour. D’après le second, ce reste n’a jamais cette aptitude, même au jour de la fête du premier de l’an ou du Kippour. A quoi applique-t-on ce qui vient d’être dit qu’il ne suscite pas le pardon? On ne saurait mettre en doute l’obligation d’un tel précepte, puisque l’on est tenu de le verser au fondement; il faut donc dire que s’il ne s’agit pas du précepte, il est question de l’obstacle à la validité en cas d’omission.

Pnei Moshe non traduit

תני. בברייתא אמר ר' ישמעאל וכו'. רישא דברייתא גריס לה בת''כ הכי כשהוא אומר בפר העדה ואת כל הדם ישפוך אל יסוד מזבח העולה שאין ת''ל דהא כתיב ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת וזהו פרו של כהן המשיח האמור למעלה וכתיב גביה ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה. אלא ללמד שאין יסוד לפנימי עצמו. כלומר מזבח העולה שהוא מזבח החיצון יש לו יסוד ואין למזבח הפנימי יסוד. וכשהוא אומר בשעיר נשיא ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה שאין ת''ל אם את שיריו לא קיבל מזבח הפנימי שירי מזבח החיצון הוא מקבל ד''א וכי יש יסוד לפנימי עצמו וכלומר אם ללמד ששירי שעיר נשיא ישפך אל יסוד מזבח העולה ולא על הפנימי א''צ דק''ו הוא אם שירי דמים של הפנימי עצמו כגון פר המשיח ועדה שהן פנימים לא קיבל דהא אל יסוד מזבח העולה כתיב ג''כ אצלן שיריו של חיצון והוא שעיר נשיא יקבל בתמיה. דבר אחר וכי יש יסוד כלל לפנימי דאיצטריך למעוטי א''כ למה נאמר בשעיר נשיא אל יסוד מזבח העולה שיהא יסוד מזבח של עולה. כלומר ללמד תורת שפיכת שיריים ליסוד בכל הניתנין על מזבח העולה וזהו מזבח החיצון ושיהא עולה וכל הדמים הניתנין עליו טעונין שפיכת שיריים אל היסוד ומשום דבעולה גופה לא כתיבא שפיכת שיריים הלכך איצטריך למילף מהכא. ע''כ בת''כ. וגריס עוד בסיפא דברייתא או אינו אלא מזבחה של עולה יהא ליסוד. כלומר או אינו בא ללמד כלום לשפיכת שיריים של עולה ושל שאר דמים אלא בא ללמד על הלכות המזבח במתן דמים של העולה שהן שתי מתנות שהן ארבע שיהו כנגד היסוד ולמעוטי קרן מזרחית דרומית שאין לה יסוד כדאמרי' בפרקי איזהו מקומן לפי שלא היה בחלקו של טורף. אמר ר' ישמעאל וכו'. היינו סיפא דהברייתא שהעתיק כאן הש''ס ולא העתיק הרישא לפי שהיו בקיאין בברייתות וסמיך על היודעין ולא הביא אלא בקצרה והצריך להענין כאן. כלומר דר' ישמעאל קאמר שאם ללמד על כך א''צ דק''ו הוא מה אם שירי חטאת שאין מכפרין דעיקר כפרה במתן דמים שעל הקרנות היא:

ניתנין על היסוד. כדכתיב בהו ישפוך אל יסוד מזבח העולה:

תחלת עולה שהיא מכפרת. כלומר שתי מתנות הדם שלה שהן תחלת עולה והיא מכפרת כדאמרי' שהעולה מכפר על חייבי עשה:

אינו דין שתנתן על היסוד כלי' על הקרנות שיש להן יסוד בדוקא:

א''ל ר''ע לא אם אמרת וכו'. כלו' לא כך כדאמרת הק''ו אלא אם אמרת כך הק''ו שפיר הוא דקאמרת ומה בשירי חטאת שאינן מכפרין ואינן ראוין לכפר ניתנין על היסוד תחלת עולה וכו'. ומפרש הש''ס מאי בינייהו:

מ''ד אין מכפרין. משמע דה''ק אין מכפרין הן בשאר ימות השנה הא ביה''כ מכפרין הן דס''ל שיריים הפנימים מעכבין הן לפי שניתנין לכפרה והלכך לא קאמר שאינן ראוין לכפר משום שביה''כ ראוין הן לכפר ומ''ד אינן מכפרין ואינן ראוין לכפר ה''ק אין מכפרין לא בשאר השנה ולא ביה''כ וס''ל אפי' שיריים הפנימים אין מעכבין:

מה אנן קיימין. השתא מפרש לה מאי האי דקאמרי אינן מכפרין:

אם למצוה. שאפי' מצוה לשפיכת שיריים אין כאן הא ודאי מצוה לכתחלה ליתן אותם על היסוד כדכתיבא אלא אם אינו ענין למצוה תנהו ענין לעיכוב וכדפרישית:

אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. מַתְנֵיִתָה אָֽמְרָה שֶׁהַשְּׁיֵרִיִים מְעַכְּבִין. דְּתַנִּינָן. מַה לַתַּחְתּוֹנִים. אִם נְתָנָן לְמַעֲלָן לֹא הוּרְצוּ. שֶׁאֵין מֵהֶן קָרֵב לְמַעֲלָן. תֹאמַר בָּעֶלְיוֹנִים. אִם נְתָנָן לְמַטָּן הוּרְצוּ. שֶׁיֵּשׁ מֵהֶן קָרֵב לְמַטָּן. הַפְּנִמִיִּים יוֹכִיחוּ. שֶׁיֵּשׁ מֵהֶן קָרֵב בַּחוּץ. וְאִם נְתָנָן בַּחוּץ לֹא הוּרְצוּ. מַה לִפְנִימִיִים. אִם נְתָנָן בַּחוּץ לֹא הוּרְצוּ. שֶׁאֵין מִזְבֵּחַ מְמָֽרְקָן. תֹאמַר בָּעֶלְיוֹנִים. אִם נְתָנָן לְמַטָּן הוּרְצוּ. שֶׁהֲרֵי הַקְּרָנוֹת מְמָֽרְקוֹת אוֹתָן. הוֹאִיל וְהַקְּרָנוֹת מְמָֽרְקוֹת אוֹתָן. אִם נְתָנָן לְמַטָּן תְּהֵא כְשֵׁירָה. תַּלְמוּד לוֹמַר אֹתָהּ֭. שֶׁיִּתֵּן דָּמֶיהָ לְמַעֲלָן. לֹא שֶׁיִּתֵּן דָּמֶיהָ לְמַטָּן. מָהוּ אֵין (הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי) מְמָֽרְקָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֲּירִבִּי בּוּן. שֶׁאֵינוֹ מְמָֽרְקָן לַעֲשׂוֹתָן שְׁיֵרִיִים. שֶׁעַל יְדֵי הַבַּדִּין וְעַל יְדֵי הָפָּרֹכוֹת הֵן נַעֲשׂוֹת שְׁיֵרִיִים.

Traduction

R. Sameï dit: un enseignement prouve que l’omission de ce reste peut devenir une cause d’obstacle, puisqu’il est dit (207)Ib., 52b.: Au cas où l’on a remis en haut ce qui doit être en bas, le pardon n’est pas obtenu, par déduction de l’opération inverse; car, si pour le sang devant être versé au bas et qui a été aspergé en haut, il est dit qu’il n’est pas agréé, parce qu’il n’arrive jamais d’en asperger en haut; il serait admissible qu’au cas inverse, du sang devant être versé en haut et qui l’a été au bas, l’agrément ait lieu, parce qu’il arrive parfois d’en verser au bas (le reliquat destiné au fondement). On peut invoquer, par contre, l’exemple des sacrifices expiatoires offerts à l’intérieur, dont une partie (le reste de sang) sera remis à l’extérieur (au fond de l’autel extérieur); et pourtant, s’ils sont offerts au dehors, ils ne sont pas agréés. A quoi, l’on répliqua ceci: les sacrifices expiatoires, devant être offerts à l’intérieur, ne sont pas agréés au cas où ils sont offerts au dehors, parce que l’opération faite pour eux sur cet autel intérieur n’est pas l’achèvement; tandis qu’il serait admissible que le sang devant être versé en haut serait agréé en cas de remise au bas, puisque l’achèvement de cet acte a lieu au moment où le sang est aspergé aux angles. Si cette dernière opération constitue l’achèvement, la remise du sang en bas (au lieu d’en haut) devrait être valable? C’est pourquoi il est écrit (ibid.): ''lui'', pour indiquer que la place de ce sang est rigoureuse, que celui d’en haut ne peut pas être versé au bas. Dans quel sens est-il dit que l’autel intérieur ne constitue pas l’achèvement? En ce que cela ne suffit pas, dit R. Yossé b. R. Aboun, pour qu’il y ait lieu, dès cette aspersion, à verser le reste au fond; il faut au préalable avoir aspergé la place entre les barre et les rideaux.

Pnei Moshe non traduit

א''ר שמי מתניתא אמרה שהשיריים מעכבין. מהאי ברייתא שמעינן דס''ל להאי תנא דשיריים הפנימים מעכבין:

דתנינן מה לתחתונים וכו'. גם בכאן קיצר הש''ס ולא הביא רישא דהברייתא והכי איתא בת''כ בפ' צו הכהן המחטא אותה יאכלנה דכתיבא גבי חטאת ודריש אותה שניתן דמה למעלה ולא שניתן דמה למטה. לפי שחטאת בהמה ניתן דמה למעלה על הקרנות ואם ניתן דמה למעלה כדינה נאכלת ואם ניתן מדמה למטה מחוט הסיקרא כחטאת העוף שדינה למטה ובבהמה פסולה ואינה נאכלת:

וכי מאין באת. כלומר ומהיכי תיתי נאמר להכשיר שהוזקקת להביא מהכתוב למעט:

מכלל שנאמר ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל. שומע אני חטאת שניתן מדמה למטה כשירה הא מה אני מקיים על קרנות המזבח מצוה:

יכול כשם שהטעון ארבע מתנות אם נתנם במתנה אחת כיפר. משום דישפך שפיכה אחת משמע וכתיב והבשר תאכל:

כך תהא הטעונה דמים למעלה אם נתנם למטה כשירה. לכך נאמר אותה:

והלא דין הוא. ואכתי למה לי אותה למעט:

נאמרו דמים ניתנים למטה והיינו חטאת העוף. ודמים ניתנים למעלה חטאת בהמה:

מה הניתנים למטה אם נתנם למעלה לא הורצו. כדתנן פ''ז דזבחים חטאת העוף שעשאה למעלה כמעשה כולן פסיל אף הניתנים למעלה אם נתנם למטה לא הורצו:

מה לתחתונים וכו'. כמו שהועתקה כאן הסיפא דברייתא כלומר דלא היא דמה לתחתונים אם נתנן למעלה לא הורצו שאין מהן קרב למעלן:

שלא מצינו שיהא איזה דבר מהן קרב למעלה. תאמר בעליונים אם נתנן למטה הורצו שיש מהן קרב למטן. והיינו השיריים שהן ניתנין על היסוד מלמטה:

הפנימים יוכיחו. חטאות הפנימית יוכיחו:

שיש מהן קרב בחוץ. שהרי שירי הדם הפנימים ניתנין על היסוד מזבח החיצון:

ואם נתנו בתחלה בחוץ לא הורצו. דעיכובא כתיב בהו כדילפינן מועשה לפר כאשר עשה:

מה לפנימים וכו'. הדר פריך מה לחטאות הפנימית שאם נתנו בתחלה בחוץ לא הורצו שאין המזבח ממרקן. כדמפרש לה לקמן:

תאמר בעליונים אם נתנו למטה הורצו שהרי הקרנות ממרקות אותן הואיל והקרנות ממרקות אותן וכו'. הלכך ת''ל אותה וכו'. למעט והשתא מפרש מהו דקאמר אין המזבח פנימי ממרקן וקאמר ר' יוסי בר' בון שאין ממרקן לעשותן שיריים כלומר שאין מזבח הפנימי בלבד גומרן לעשותן שיריים ושיהיו ראוין להשפך על היסוד אלא שצריך ג''כ מתנות שבתחלה וע''י הבדים וע''י מתנות הפרכת ועם מתנות מזבח הפנימי הם ראוים להיות שיריים ולהינתן על היסוד תאמר בעליונים וכו' שהקרנות ממרקן שכשניתן מהן על הקרנות כבר גמרה כפרתן ואין צריכין שיהו שיריים מהן להיסוד דשיריים החצונים ודאי לא מעכבי קתני מיהת דהפנימים אין גמר כפרתן אלא בשיריים שהן ניתנין על היסוד אלמא דהאי תנא ס''ל שיריים הפנימים מעכבין:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source